אמני הסולו הגדולים בשנות התשעים‍

מייקל ג'קסון

למלך הפופ, מייקל ג'קסון, הייתה שנה ענקית ב-1999. האלבום Bad 25 יצא ב-26 באוקטובר, וב-13 בנובמבר התקיים הקונצרט הראשון שלו מאז תחילת שנות ה-80 במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. ההופעה הוקלטה ויצאה כאלבום הופעה בתקליטור ו-VHS ב-2 בדצמבר. האלבום הגיע לרב פלטינה הודות לסינגלים להיטים כמו "Gone Too Soon", "Ghosts" ו-"Black or White", והקונצרט שחרור הסרטון שלו היה מוצלח באותה מידה. האלבום והקונצרט של Bad 25 היו הזדמנות מצוינת עבור מייקל להתחבר מחדש עם מעריציו והציבור ארבע שנים לאחר שהואשם בהטרדת ילדים, והתדמית והמוניטין הציבורי שלו השתפרו מאוד הודות לפרויקטים הללו.

מריה קארי

המוניטין של מריה קארי עדיין המריא כשהחלו שנות ה-90, אבל היא הגיעה לצעדה במהלך המחצית השנייה של העשור. היא התפרסמה לראשונה ב-1990 עם אלבום הבכורה שלה, אבל יציאת ההמשך שלה ב-1995 סימנה את פריצת הדרך שלה. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה, עם הסמכה של 10 פעמים פלטינה והוליד שישה סינגלים מ-40 המובילים. השירים הפופולריים ביותר באלבום היו "Fantasy" ו-"One Sweet Day", ששניהם היו להיטים מס' 1 ב-Hot 100. הצלחת האלבום זיכתה את מריה בפרס גראמי לאמן החדש הטוב ביותר, לציון הפעם הראשונה בה אמן זכה בפרס לאחר שכבר הוציא מספר אלבומים.

וויטני יוסטון

לוויטני יוסטון הייתה שנה מדהימה ב-1999, עם אלבומה My Love Is Your Love שיצא ב-12 באוקטובר. האלבום היה הראשון שיצא לאחר מותו הטרגי של בעלה וזמר עמיתה, בובי בראון. האלבום מכר למעלה מ-10 מיליון עותקים והפיק ארבעה סינגלים להיטים כולל "When You Believe", דואט עם מריה קארי לסרט DreamWorks The Prince of Egypt. ב-8 בנובמבר הופיעה וויטני בקונצרט במרכז לינקולן בפני קהל סולד-אאוט. ההופעה הוקלטה, והאלבום יצא ב-14 בדצמבר. הוא זכה להצלחה מסחרית גדולה, בהיותו בעל תעודת פלטינה. כל השנה הייתה חזרה מנצחת לאור הזרקורים עבור וויטני לאחר הטרגדיה בחייה האישיים.

ג'ורג' מייקל

לג'ורג' מייקל הייתה שנה נהדרת ב-1999, עם אלבומים חדשים, סיבובי הופעות ופרסים. The Faith Tour הושק ב-10 במרץ, ואלבום ה-Live יצא ב-25 ביולי. האלבום מכר למעלה מ-5 מיליון עותקים והפיק שני סינגלים מטופ 10. האלבום היה להיט מושקע, שתרם רבות לסיבוב ההופעות המצליח ביותר של Faith Tour. The Automatic Tour הושק ב-9 באוקטובר, ואלבום Patience יצא ב-23 בנובמבר. האלבום מכר 9 מיליון עותקים והפיק שני סינגלים להיטים. ההצלחה של שני האלבומים זיכתה את ג'ורג' בשלושה פרסי BRIT, שלושה פרסי מוזיקה אמריקאית (AMAs) ושני פרסי גראמי.

בריטני ספירס

אלבום הבכורה של בריטני ספירס, ...Baby One More Time, שוחרר ב-12 בינואר 1999. זה היה להיט נפץ, מכר למעלה מ-10 מיליון עותקים והוליד שבעה סינגלים להיטים, כולל שיר הכותרת ו-"Sometimes". האלבום זכה גם בשני פרסי גראמי בזכות הצלחת הסינגלים הללו. הסינגל השני, "1999", היה עיבוד מחודש לשיר מ-1982 באותו שם של להקת פרינס. השיר היה להיט ואף הופיע בסרט Austin Powers: The Spy Who Shagged Me. הצלחת אלבום הבכורה שלה, בשילוב עם שני פרסי הגראמי שלה, הפכו את בריטני לאחת מאמני הסולו הגדולים של העשור.

אמינם

למרות שהוא עשה ראפ מאז סוף שנות השמונים והוציא כמה אלבומים בסוף שנות התשעים, הוצאת אלבומו השלישי של אמינם ב-1999, The Slim Shady LP, הייתה רגע ציון דרך בקריירה שלו. האלבום הפך להצלחה מסחרית וביקורתית, כשהיה מועמד לפרס גראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר וזכה בפרס המוזיקה האמריקאית לאלבום אהוב. האלבום כלל כמה מהסינגלים המפורסמים ביותר של אמינם, כולל "My Name Is", "The Real Slim Shady" ו-"I'm Back". ההצלחה המסחרית והביקורתית הגדולה של האלבום הפכה את אמינם לאחד האמנים הגדולים והמשפיעים של העשור.

סיכום

שנות ה-90 היו עשור עמוס ופורה להפליא עבור אמני סולו. ז'אנרים חדשים קמו וירדו, והקיימים פרחו, יחד עם שלל אמנים חדשים שיצרו מורשת מתמשכת. כל האמנים ברשימה זו הצליחו להפליא בזכות עצמם, וכל אחד מהם השאיר את חותמו בעשור. מההאשמות על התעללות בילדים של מייקל ג'קסון והקאמבק ועד למותה הטראגי של וויטני יוסטון, שנות ה-90 היו עשור של קיצוניות.