מוזיקולוגיה מקיפה המקיפה את כל הז'אנרים והסגנונות

השימוש באקסטזי ליצירת מוזיקה בשנות ה-90‍

בשנות ה-90 צמחה תרבות של מסיבות רייב וסמים במועדונים. תרבות הנגד החדשה הזו התרכזה סביב מוזיקת טכנו בקצב מהיר, מוזיקת דאנס והאוס, חוויות פסיכדליות, ובפרט אקסטזי הסמים. אקסטזי הוא סם פסיכואקטיבי בעל השפעות דמויות אמפטמין. זה הפך פופולרי כסם מועדונים בגלל יכולתו לעורר חברותיות ולספק למשתמשים תקופה ממושכת של אינטימיות המכונה לעתים קרובות "חיבוק" או "לגעת ממרחק". עבור רייבים רבים, נטילת אקסטזי במועדוני לילה ורייב לא הייתה רק עניין של התחממות אלא גם יצירתיות בזמן ההשפעה. הדעה הרווחת הייתה שהאזנה למוזיקת טכנו מהירה תוך כדי אקסטזה תגרום לך לנוע מהר יותר, מה שבתורו יגרום למצב של ערנות יתר ויצירתיות, כמו גם יחמיר את החושים שלך.

נקודת המבט של האמן

הקשר בין יצירתיות לסמים הוא מורכב, וקשה לקבוע אם יצירה יצירתית הופקה בהשפעת חומרים משכרים. צריכת התרופות של אמן יכולה להשפיע על ייצור יצירתי בכמה דרכים שונות. סמים יכולים לשנות תהליכים פסיכולוגיים או פיזיולוגיים הנחוצים ליצירתיות, כמו קשב וריכוז, ויכולים גם לגרום למשתמש להתמקד בדברים שונים ממה שהיה היה ללא התרופה. בהתחשב באלה, קשה לקבוע כמה מהיצירתיות הנובעת למעשה נובעת מהתרופות וכמה זה רק עניין של להיות בסביבה רגועה יותר שבה רעיונות יכולים לזרום ללא עכבות. עם זאת, כמה אמנים הודו בגלוי כי הושפעו באופן משמעותי מסמים מסוימים בזמן שעבדו על האמנות שלהם.

מוזיקאים מחבקים את השימוש באקסטזה

אקסטזי לא היה רק סם לרייברים. הוא מצא את דרכו גם לתת-תרבויות רבות אחרות. אקסטזי הפך לחלק מתהליך היצירה עבור מוזיקאים רבים. ההשפעות של התרופה על הגברת התפיסה החושית ותחושות האמפתיה הפכו אותה לפופולרית במיוחד בקרב מוזיקאים. עבור מוזיקאים רבים, הרעיון של להיות מסוגל להרגיש מה הקהל שלך ירגיש בזמן האזנה למוזיקה שלך היה מרגש כמו יצירת צלילים חדשים. למרות שהיו סיפורים על מוזיקאים כמו ג'ימי הנדריקס וקית' ריצ'רדס שמשתמשים בסמים בזמן שהם עובדים על המוזיקה שלהם, תרבות הרייב של שנות ה-90 היא זו שהפכה את חיבוק האקסטזה על ידי מוזיקאים לנפוצים יותר מאי פעם.

תרבות האקסטזי בשנות ה-90

בעוד שיש הסבורים שתרבות האקסטזי מצאה את מקורותיה בשנות ה-80 עם עליית מוזיקת ההאוס והאסיד האוס, סביר יותר שהיא הופיעה בשנות ה-90 כאשר תרבות הרייב הפכה למיינסטרים יותר. רייב היו בעצם מסיבות גדולות שנמשכו כל הלילה, בהן אנשים היו הולכים לרקוד, לקחת אקסטזי ולהאזין למוזיקת טכנו. אנשים היו לוקחים את התרופה שעה או שעתיים לפני תחילת המסיבה, כך שההשפעות יתחילו כשהמסיבה הייתה בשיאה. בגלל ההשפעות הממושכות של התרופה, רייברס המשיכו לעתים קרובות לקחת אקסטזי גם לשעות הבוקר לאחר שהמסיבה כבר הסתיימה.

תקליטנים שיתפו פעולה עם רייברים בזמן אקסטזי

כמה מהרצועות האייקוניות ביותר של שנות ה-90 נוצרו על ידי תקליטנים ששיתפו פעולה עם רייברים תוך כדי אקסטזה. יש מיתוס לגבי יצירת הרצועה "אקסטזי" של דיג'יי סמי ואנריקה איגלסיאס. המיתוס קובע שהשיר נוצר בזמן שאנריקה ודי ג'יי סמי היו באמבטיה חמה יחד עם כמה דגמים ובקבוק שמפניה. המיתוס שקרי, עם זאת, מכיוון שהשיר נוצר בזמן שאנריקה היה תחת השפעת אקסטזה באולפן. המיתוס של יצירת השיר הוא השתקפות אמיתית של כמה נפוץ היה שדי.ג'ייז עובדים עם רייברים בזמן אקסטזי.

אמני רייב השתמשו בכלים אלקטרוניים כדי לרמיקס רצועות

אמני רייב רבים השתמשו בכלים אלקטרוניים כדי לרמיקס רצועות. עם זאת, ישנן דוגמאות של רימיקס של רצועות רימיקס עם כלים מסורתיים בהשפעת אקסטזה. כמה מהדוגמאות האיקוניות ביותר לכך הן "החמוציות", "המרפא", די ג'יי ספוקי ומובי. The Cranberries היה מופע חי שהורכב משני זמרים, שני קלידים, שני גיטריסטים, מתופף ובסיסט. הלהקה בילתה את רוב ההופעות שלה בזמן באקסטזה, מה שהשפיע על המוזיקה וההופעה החיה שלה. לדברי קית' דאפי, הבסיסט של ה-Canberries, היותו תחת השפעת אקסטזה העצימה את חושיו, והיה לו קל יותר להיכנס לתלם. כשהלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה ב-1992, לא היה לה את הכספים להקליט אלבום אולפן. למרות שהאלבום הוא שילוב אקלקטי של כלים וצלילים, מדובר בעיקר בהקלטה חיה שמציגה את חברי הלהקה שרים ומנגנים על הכלים שלהם תוך כדי אקסטזה.

סיכום

הקשר בין יצירתיות לסמים הוא מורכב, וקשה לקבוע אם יצירה יצירתית הופקה בהשפעת חומרים משכרים. למרות שיש דוגמאות לאמנים שהודו בגלוי כי הושפעו באופן משמעותי מסמים מסוימים בזמן שעבדו על האמנות שלהם, קשה לקבוע כמה מהיצירתיות שנוצרה נובעת בעצם מהתרופות וכמה זה רק עניין של להיות ב סביבה רגועה יותר שבה רעיונות יכולים לזרום ללא עכבות.