הרד הוט צ'ילי פפרס ישן אבל עכשווי‍

1984 - 1986: The Funk Rock Years

שני התקליטים הראשונים, "The Red Hot Chili Peppers", שיצאו ב-1984 ו-"Freaky Styley", שיצאו ב-1985, היו בעיקר פאנק-רוק עם מגע של ראפ. למרות שהם נחשבו פאנק-רוק, היה להם סגנון ייחודי שמפריד אותם מלהקות פאנק רוק אחרות. הייתה להם השפעה חזקה של פאנק ופאנק רוק שיצרה צליל מובהק וניכרת באופן שבו הם מנגנים בכלים שלהם. הגיטריסט והסולן אנתוני קידיס הוא דוגמה מצוינת לסגנון הייחודי הזה; הוא שר לעתים קרובות בזרימה דמוית ראפ, ומעביר את השירה שלו בפרצים קצרים. הבסיסט פרעוש, לעומת זאת, מנגן בס סטירה אגרסיבי; הוא מרבה להרחיב תווים, מוסיף צליל פאנקי וקצבי למוזיקה. המתופף ג'ק איירונס, שהיה המתופף המקורי של הלהקה שהוחלף בצ'אד סמית' כמה שנים מאוחר יותר, מנגן בתופים עם הרבה אנרגיה ועוצמה. סגנון התופים שלו מאוד ייחודי מכיוון שהוא שילב סוגים שונים של כלי הקשה כמו טמבורין ובונגו עם מערכת התופים הסטנדרטית.

1989 - 1991: שנות הראפ רוק

התקליט השלישי של ה-Red Hot Chili Peppers, "Mother's Milk", שיצא ב-1989, סימן את הניסיון הראשון שלהם לראפ-רוק. בתקליט הזה היו הרבה אלמנטים שהיו דומים לשני האלבומים הראשונים שלהם, אבל הם התבגרו מעט ועשו כמה התאמות קלות לסגנון שלהם כדי שזה יישמע דינמי יותר. למרות שזה היה הניסיון הראשון של הלהקה לראפ-רוק, זו לא הייתה העבודה הטובה ביותר שלה; זה היה די ממוצע. עם זאת, מעניין לציין שמתוך כל האלבומים שהרד הוט צ'ילי פפרס הוציאו, זה זוכה להצלחה המסחרית ביותר. זה היה התקליט הראשון שלהם במצעד ה-Billboard Top 100. זה גם התקליט היחיד שהם הוציאו תחת חוזה עם EMI. התקליט הזה נשמע מאוד מיינסטרים וידידותי לרדיו.

1991 - 1995: השנים האלטרנטיביות

התקליט הרביעי של Red Hot Chili Peppers, "Blood Sugar Sex Magik", שיצא ב-1991, היה האלבום הראשון שלהם באורך מלא עם צליל אלטרנטיבי יותר. אלבום זה קיבל השפעה ממגוון ז'אנרים שונים כמו פאנק-רוק וראפ-רוק. עם זאת, הלהקה ביצעה התאמות קלות לסגנון שלה כדי שזה יישמע אלטרנטיבי יותר. אחד ההתאמות הבולטות שעשו היה עם השירה שלהם; קידיס שר בסגנון רך ומלודי יותר; הוא שר לעתים קרובות עם הרבה רגש ומשתמש במגוון קולי רב. הפרעוש גם ביצע התאמות לסגנון המשחק שלו; הוא עדיין מנגן עם הרבה אנרגיה, אבל הוא לא אגרסיבי כמו שהוא היה בתקליט השלישי. המתופף צ'אד סמית', שהחליף את ג'ק איירונס כמתופף הלהקה לאחר התקליט הזה, מנגן בתופים עם הרבה עדינות. סגנון התופים שלו מאוד עקבי וקצבי. בתקליט הזה הוא גורם לתופים להישמע חלקים ונקיים מאוד.

2002 - 2012: העידן האלקטרוני

התקליט השביעי שלהם, "By the Way", שיצא ב-2002, סימן את השלב האחרון בשינוי המוזיקלי שלהם. התקליט הזה הוא בעיקרו תקליט רוק אלטרנטיבי, אבל יש בו אווירה אלקטרונית שהם התקדמו לקראתו מאז שהוציאו את התקליט החמישי שלהם. האווירה האלקטרונית ניכרת באופן שבו הם מנגנים בכלים שלהם. הם משתמשים בסינתיסייזרים ובצלילים אלקטרוניים כדי ליצור צליל עתידני ואלקטרוני ששונה מאוד מכל מה שהם עשו בתקליטים קודמים. הגיטריסט ג'ון פרושיאנטה מתנסה בטכניקות גיטרה שונות מאז שהצטרף ללהקה ב-1988, אבל בתקליט הזה הוא עושה יותר שימוש בטכניקות הגיטרה שלו מאשר בתקליטים קודמים. גם המתופף צ'אד סמית' מנגן עם הרבה עדינות, אבל הוא גם עושה שימוש בצלילים אלקטרוניים כדי ליצור סאונד עתידני.

2016 - הווה: Still Going Strong

התקליט האחרון של ה-Red Hot Chili Peppers, "The Getaway", שיצא ב-2016, הראה שהלהקה הזו עדיין חזקה. למרות שהתקליט הזה שונה במקצת מהשיאים הקודמים שלהם, זה עדיין מראה שהם לא מפחדים להמציא את עצמם מחדש. התקליט הזה הוא בעיקר תקליט אל-רוק, אבל יש בו אלמנטים של פאנק רוק, רוק אלטרנטיבי ומעט מוזיקה אלקטרונית. הלהקה לקחה השפעה ממגוון ז'אנרים שונים, אך היא כללה את כל הז'אנרים השונים הללו במתינות. הם לא מפחדים לנסות דברים חדשים והם לא מפחדים להתנסות. הם כל הזמן מתפתחים וזה מה שעושה את הלהקה הזו כל כך מעניינת.