חייו המוזיקליים של סם קוק

עוברים לשיקגו ומוצאים את קולו

סאם עבר לשיקגו ב-1951 כדי להמשיך בקריירה מוזיקלית, בתקווה להגשים את חלומותיו להיות זמר גוספל. לרוע המזל, חברות התקליטים רצו שהוא ישיר מוסיקת בלוז או פופ, ז'אנרים שלא היה לו נוח איתם. זה היווה בעיה עבור סם, מכיוון שהוא לא רצה לשיר מוזיקה שאינה נאמנה לעצמו. הוא אמר באופן מפורסם, "זה לא בתוכי. זה לא אני. אני לא בדרן. אני לא זמר פופ. אני זמר גוספל". הנחישות הזו להיות נאמן לעצמו, כמו גם הפאלסט החם והרגשי שלו, היו אלה שיהפכו אותו מאוחר יותר לאגדה.

מעוררי הנשמה

The Soul Stirrers היו קבוצת גוספל שהוקמה בשנות ה-30 על ידי ד"ר וויליאם "WW" Jordan. ג'ורדן, אדם שהגיע מרקע של שותפה, היה הבעלים המקורי של תחנת הרדיו הגוספל הראשונה בארץ; WDAS בפילדלפיה. הוא ראה במוזיקת גוספל דרך להפגיש בין שחורים ולבנים. ללהקה היו חברים רבים לאורך השנים, אך ההרכב בזמן שסם היה חבר כלל מסם בשירה מובילה, ג'ספר סטוקס בעוגב, ג'יימס תומאס בתופים, והרברט וו. "טובי" רייט בבס. הלהקה טיילה ברחבי הארץ, ביצעה את שירי הגוספל האהובים על סם, כולל "Swing Low, Sweet Chariot", "I'll Overcome Someday" ו-"His Eye is on the Sparrow". הם גם כיסו שירים רבים שכתב ד"ר ג'ורדן, כולל "הליכה באור", "המדבר" ו"התנדנד נמוך, מרכבה מתוקה". אחד משירי הגוספל המוכרים ביותר של סם הגיע מתקופתו עם The Soul Stirrers: "Cup of Coffee".

סם קוק כאמן סולו

אחרי חמש שנים עם The Soul Stirrs וקריירת גוספל מדהימה, סם החליט להפסיק לבד. הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Sam Cooke's Best" בשנת 1957 ובתקופה זו כתב סם את "You Send Me", שלימים הפך ללהיט הפופ הראשון שלו, והגיע למקום ה-13 במצעד הבילבורד. זה היה רגע ציון דרך בקריירה של סם, שכן הוא הוכיח שהוא יכול לכתוב שירים בז'אנרים שונים. מכאן ואילך, הוא החל לכתוב ולהקליט עוד שירים ואלבומים של פופ, R&B וג'אז. בין להיטיו הפופולריים ביותר כאמן סולו היו "Wonderful World", "Bring It on Home to Me", "Only Sixteen", "Chain Gang" ו-"Cupid". חלק מהשירים באלבום זה כוסו על ידי אמנים רבים כגון "Bring it on Home to Me" (בכיסוי של Rolling Stones), "You Send Me" (מכוסה על ידי אמנים רבים כולל הביטלס), "Chain Gang" ( מכוסה על ידי The Pretenders), ו-"Only Sixteen" (בכיסוי על ידי סטיבי וונדר).

שיא הקריירה של סם: קוקמניה!

הקריירה של סם הייתה בשיאה בתחילת שנות ה-60. הוא היה זמר וכותב שירים מצליח, הוא זכה בתואר 'אח נשמה מס' 1', והוא גם הפך לאיש עסקים מצליח, בעל רשת של מסעדות אוכל נשמה בלוס אנג'לס המכונה The Soul Food Kitchen. הוא התיידד עם נשיאים וסלבריטאים ונודע בהתנהגותו המקסים. הוא נתפס כמודל לחיקוי עבור אנשים שחורים, ובקונצרטים שלו השתתפו אנשים מכל הרקעים.

טרגדיה מכה: מותו של סם קוק

במהלך "סיור הדרום" התרחשה הטרגדיה. ב-15 בדצמבר 1964, סאם שהה במלון וויילדווד במרכז העיר לוס אנג'לס כאשר פרצה קטטה בין כמה מחברי פמלייתו אפרו אמריקאים לבין צוות המלון. סם התערב, אבל הוא נורה על ידי עובד מלון אפרו-אמריקאי שניסה לפרק את הקטטה. הוא הובהל לבית החולים ועבר ניתוח, אך למרבה הצער מת כעבור כמה שעות. מותו היה אחד האירועים המזעזעים ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית, כאשר עיתונים ומגזינים ברחבי העולם משבחים אותו כ"אח הנשמה מספר 1".