פרינס היה הנסיך האמיתי של R&B‍

הוא כל כך הקדים את זמנו.

המוזיקה של פרינס משפיעה על זמרים, מוזיקאים ותרבות הפופ מאז שנות ה-80. אי אפשר להקשיב לשיריו ולא לשמוע את החותם שהשאיר. האיש הקדים את זמנו בכמעט 20 שנה מבחינה מוזיקלית. כשפרץ לסצנת המוזיקה בסוף שנות ה-70, הוא היה ילד פלא. נראה היה שהוא מסוגל לעשות הכל על הגיטרה. חברתו לשעבר של פרינס ללהקה, וונדי מלוין, אמרה כי פרינס יכול "לנגן על כל כלי מבפנים". כשהאלבום הראשון של פרינס יצא ב-1978, הוא היה רק בן 21, והוא הכיל 2 סינגלים להיטים, "Soft and Wet" ו-"Just as Long as We're Together". הוא היה זמר R&B עם סגנון פאנקי וקול מלא נשמה שניגן בגיטרה והיה לו צליל צעיר.

הקול שלו היה מעבר לשלמות.

אחד הקולות המובהקים ביותר שנשמעו אי פעם בתולדות המוזיקה המוקלטת היה שייך לפרינס. זה היה רך וחושני, אך עוצמתי ונועז בבת אחת. הטון שלו היה חלק ומשיי, שילוב של קטיפה טהורה ומשי. כל זמר יכול לנסות לחקות את הסגנון והסאונד של פרינס, אבל הם לעולם לא יתפסו את השלמות שלו כי לאף אחד אחר אין את הקול שלו. אף אחד לא יכול לחקות את הסגנון הווקאלי שלו כי זה היה לגמרי שלו לגמרי. הוא היה אמן ביצירת צליל, גובה, סגנון וטון משלו.

הוא כתב שירים משלו וניגן בכלים מרובים.

מה שבאמת הפריד בין פרינס לבין זמרים אחרים הוא שהוא כתב את החומר שלו. הוא לא היה סתם זמר שכתב שיר פה ושם, הוא כתב מספיק שירים לאלבום שלם. הוא היה כותב השירים, המבצע הראשי, סולן הרקע והמפיק. לא היו לו רק צלעות מוזיקליות, הייתה לו רמת תפוקה פורה שרק מעטים יכלו להשוות. למשל, הוא כתב והקליט אלבום שלם בשבוע אחד. הוא גם יצר מוזיקה ומילים לאמנים אחרים כמו צ'קה חאן, סטיבי ניקס וסיניאד אוקונור.

הוא יצר את ז'אנר המוזיקה שלו, "פאנק רוק".

פרינס מיוחס ביצירת ז'אנר מוזיקה משלו בשם "פאנק רוק". הוא לקח את האלמנטים המסורתיים של מוזיקת הרוק שהיו פופולריים בשנות ה-70 ומיזג אותם עם צליל פאנק מודרני. הסגנון המוזיקלי שיצר היה גשר בין R&B, מוזיקת פופ ורוק. פאנק רוק הוא סוג מאוד ספציפי של מוזיקה המורכבת מאלמנטים מ-R&B, רוק ופופ שהגיעו מסוף שנות ה-70. אמנים כמו Prince and the Talking Heads היו אחראים ליצירת Funk Rock. זהו ז'אנר מוזיקה שממזג אלמנטים מרוק ו-R&B והיה פופולרי בשנות ה-70.

השירים שלו היו מלאי משמעות ועומק.

פרינס כתב על דברים רבים, אבל שני נושאים שלטו בעבודתו, מערכות היחסים והרוחניות שלו. הוא כתב על רומנטיקה, שברון לב, תשוקה מינית, התאהבות ואהבה נכזבת. הוא גם כתב על דברים עצובים כמו התעללות והתאבדות. השירים שלו היו מלאי משמעות ועומק שלפעמים הגיעו משום מקום עם טוויסט לא צפוי. זה מה שאמנות אמורה לעשות, לגרום לך לחשוב, להרהר ולנתח. המילים שלו היו פיוטיות ומלאות סמליות. הם יכולים להיות גם מצחיקים, מטופשים וחכמים. לשירים שלו יש מסרים שמתעלים מהזמן והפכו לקלאסיקות נצחיות שיושמעו ויאהבו במשך הדורות הבאים.

המילים שלו היו שירה ופרוזה בלחנים.

פרינס היה אמן מילים שהפך שירה ופרוזה למוזיקה. הייתה לו דרך לכתוב מילים עמוקות, משמעותיות ומלאות תובנות. לשיריו היו משמעויות כפולות שניתן לפרש ביותר מדרך אחת. היו להם שכבות שאפשר לקלף עם כל חווית האזנה. שיריו היו מלאים בסמליות ובמשמעויות נסתרות. המילים נכתבו לעתים קרובות בצורה סתמית שהגיונית רק ברגע שאתה מבין מה הוא ניסה לומר. הוא השתמש במילים וביטויים במיומנות באופן שיצר תמונה חיה במוחכם.